התמודדותו של א. שמתמודד עם אובדן בנו עקב תאונת דרכים. מה זה גורם במשפחה, וכיצד לומדים לחיות עם החדש שלא בחרנו לתוך חיינו.
ללמוד לקבל את המציאות: התמודדות עם אובדן של אדם יקר
כל יום אנחנו מתעוררים להפתעות חדשות בחיינו, חלקן משמחות מאוד, כמו למשל לידה של תינוק חדש במשפחה או יום הולדת של אדם יקר, אך לפעמים אנחנו מתעוררים לזוועה שלא ציפינו שתתרחש. הכוונה היא לחוויה של אובדן אדם יקר במשפחתנו. אירוע כזה פעמים רבות מפרק אותנו, את בני המשפחה, ויותר מכול, מפרק את הקן המשפחתי שאליו הורגלנו.
כמה קל לשמח וליהנות מרגעים המעניקים לנו שמחה גדולה בלב. תחושות כאלו מאפשרות לנו להמשיך ברצף החיים שאליו הורגלנו ושאותו יצרנו לעצמנו. לעומת זאת, כמה קשה לקבל בשורה מפתיעה שקורעת את ליבנו לגזרים ושוברת את כל מה שהכרנו. בשורה כמו אובדן של אדם יקר עלולה להקפיא את חיינו וכך אנו נאלצים ללמוד לחיות במצב הנתון החדש. עלינו לאסוף את השברים שמלווים את חיינו וללמוד איך להכיל, לקבל ולצאת לדרך בלתי צפויה, שלא בהכרח תהיה הדרך שבה בחרנו לחיות.
זהו סיפורו של א. שפנה אליי לטיפול
יום אחד הטלפון צלצל ומעברו של הקו דיבר אליי גבר צעיר. הוא שאל אותי במה אני עוסקת וביקש לברר אם אני יכולה לעזור לו להתמודד עם מצב לא פשוט שבו הוא היה נתון באותה תקופה.
שאלתי אותו מה שמו וכיצד אני יכולה לעזור לו. הגבר מעבר לקו אמר שקוראים לו א. והחל לספר לי על ההתמודדות שלו עם האובדן של אחד מילדיו בתאונה אכזרית. הוא הוסיף ואמר שהוא לא יודע כיצד קמים על הרגליים מחדש וכיצד מנסים לחזור לחיים.
הקשבתי לדבריו של א. ושאלתי אותו היכן הוא גר ומתי האסון התרחש. א. סיפר שהאסון התרחש לפני כארבע שנים. הוא אמר שהוא גר בחו"ל ושיצא לו לקרוא כתבות שפרסמתי באמצעים הדיגיטליים. הסברתי לו שאני נוהגת לתת שירותים טיפוליים, גם באמצעות הזום, ושכל מה שנדרש הוא לקבוע שעה קבועה, אחת לשבוע או לפי הצורך שלו. כך אוכל לעזור לו ולתמוך בו בתהליך שהוא עובר כרגע בחייו. א. הודה לי על השיחה וביקש שנקבע מועד להיפגש עוד השבוע, וכך היה.
בפגישתנו הראשונה ביקשתי ממנו, שירחיב וישתף אותי ברגשותיו. שאלתי אותו מה עובר עליו כרגע, מה חשוב לו ומה הוא היה רוצה להשיג באמצעות הקשר הטיפולי. א. לקח לעצמו מספר דקות ואז התחלנו בשיחה. הוא סיפר שהוא בן 45, נשוי ל-ס. שנים רבות ושיש להם חמישה ילדים מקסימים ובריאים. הוא סיפר ששנת הקורונה הייתה עבורו קשה, סבוכה ואף מבלבלת. הוא ואשתו נאלצו לעבוד מהבית, והילדים נאלצו ללמוד מהבית.
כל עוד הם חיו במעין שגרה, שבה כל אחד הולך למסגרת שלו וכולם נפגשים בבית אחר הצהריים, היה לו קל להתמודד עם האובדן שנפל עליהם לפני ארבע שנים ככה פתאום ביום בהיר. עכשיו כשהם כולם בבית, הוא מרגיש לראשונה את החלל הגדול שנוצר עקב האובדן של הבן שלהם, האח של הילדים שלהם.
לראשונה א. אמר שקשה לו לקום מהמיטה בבוקר. הוא מרגיש שהוא בדיכאון, וקשה לו לפתע לראות את כל המשפחה יחד. הדבר מעורר בתוכו את החלל שנפער כאשר הוא איבד את בנו. הקשבתי לדבריו בעצב רב והבנתי שהחיים אילצו אותו להמשיך בשגרה מבלי שהוא יכול היה לעצור לרגע, להתבונן ולהרגיש את החור שנפער בחייו ובחיי הקרובים לו.
שאלתי את א. האם כל בני המשפחה נהגו באותה הצורה, או שמישהו מהם נעצר והתקשה להמשיך בחייו עקב השבר שנוצר. א. אמר שאשתו ס. התקשתה לחזור לשגרה ולא הפסיקה לבכות כל הזמן. באותם הימים, הדבר מאוד הכביד עליו, הוא לא הבין מדוע היא לא מצליחה להמשיך את הרצף שעל פיו הם נהגו לחיות.
הסברתי ל-א. שכאשר אירוע טראומתי מתרחש בתוך המשפחה, כל אחד מגיב אחרת, אשתו ס. באופן ספונטני וטבעי החלה להתאבל על הבן שאיבדה. האבל הוא תהליך טבעי ומבורך, שמאפשר למתאבל ללמוד לקבל את חייו החדשים ללא האדם שאיבד. ס. מיד הגיבה לחלל שנוצר בתוך המשפחה באופן רגשי, היא הגיבה לשינוי שחל בבת אחת ללא התרעה מראש.
הוא לעומת זאת לא הרשה לעצמו להתפרק ולפרוק את שעל ליבו. להיפך, הוא הרגיש צורך להמשיך את הרצף שהיה. במילים אחרות, הוא לא אפשר לאובדן שהתרחש במשפחה לסדוק את מנגנוני ההגנה שלו. זה היה הכרחי מבחינתו כדי שיוכל לתפקד עבור ילדיו ובכלל.
הקורונה והשפעותיה
תקופת הקורונה גרמה לשינוי אצל א. כולנו נאלצנו לשנות הרגלים שונים בשל המצב החדש, ואצל א. נוצר באותו הזמן סדק כלשהו. השהייה בבית שיקפה לו את אותו החלל. כששאלתי את א. מה הוא מרגיש עכשיו א. החל לבכות בטלפון ואמר, "מה חשבתי לעצמי כאשר המשכתי בחיים כאילו שום דבר לא קרה. קרה לי אסון בחיים, איבדתי ילד. משפחתי השתנתה, ההרכב שלה, ההתנהלות בתוכה השתנתה. אני מרגיש כאילו מישהו בא ונתן לי מכה נוספת כדי שאתעורר לפני שאאבד אנשים נוספים מהמשפחה שלי".
שאלתי את א. למה הוא מתכוון. הוא מיד אמר שלאורך השנים היה לו קושי לקבל את התנהלותה של ס. אשתו. הוא הרגיש שהם מתרחקים ושזו כבר לא אותה אישה שהוא נישא לה. הוא לא הבין מדוע היא לא מצליחה להמשיך בחייה ויוצרת בכך ריחוק מבני המשפחה.
ביקשתי מ-א. שעד לפגישתנו הבאה ירשום על דף או במחברת, מה קורה לו בפנים, כאשר הקורונה עדיין נמצאת בחיינו. ביקשתי ממנו שיתחיל לתרגל נשימות, חמש דקות ביום, כדי שעם הזמן הנשימה תהיה עבורו כלי שיעזור לו לשחרר דברים שעצורים בגופו, ברגשותיו ובתחושותיו.
השינוי מתחיל לחלחל בתוך חייו של א.
אתחיל מהסוף. לאחר שהסתיים התהליך הטיפולי הרגשתי שמחה והקלה עבור א. אומנם הוא לא התמודד בשעת אמת עם האובדן, אך הוא גם לא עצר את חייו לאחר התאונה של בנו שאירעה לפני כארבע שנים. כעת, בתקופת הקורונה הוא מצא את הדרך שלו לקבל את המצב החדש שנכפה עליו ללא התרעה מראש וללא בחירה. התחושות הקשות הותירו אותו בבלבול ובתחושת אובדן שליטה על חייו לראשונה והוא השכיל לעשות כשפנה לטיפול.
מרביתנו מתקשים לאבד שליטה ומנסים למלא את החללים בחיינו בדברים שונים בדרך זו אנו מונעים מעצמנו את הזיכוך להקשיב לרחשי ליבנו באמת. לא פעם הדבר גורם לפרידות, לבחירות לקויות ולחוסר היכולת שלנו להקשיב ולהיות נאמנים לעצמנו. בקשר הטיפולי אני מאפשרת לכל אחד בקצב שלו, לתת ביטוי לרגשותיו, לתחושותיו ולכל מה שמונע ממנו להביע את עצמו ללא שיפוט.
הפגישות שלי עם א. המשיכו בתדירות של פעם בשבוע דרך הזום, כאשר בהדרגה א. הרשה לעצמו לגעת בכאב שהוא נושא בתוכו על מות בנו היקר. א. במשך הזמן הצליח א. לחוות את איבוד השליטה, ממש כפי שקרה כשהקורונה נכנסה לתוך חייו, ולתוך חיינו. אובדן השליטה במרחב בטוח, מאפשר לאדם להיפרד ממנגנוני ההגנה השקריים והמדומים שניהלו אותו, ולבנות בהדרגה ומבלי לוותר על עצמו מגנוני הגנה בריאים.
באחת מפגישותינו א. שיתף אותי בכך שקשה לו מאוד לאפשר לעצמו להישבר ולהתאבל על בנו היקר שאיבד, אך יחד עם זאת הוא מרגיש שהקשר שלו עם אשתו משתפר, ולראשונה לאחר שנים רבות הם מצליחים לגשר על הפערים שנוצרו בזוגיות שלהם. הוא מרגיש שגם הילדים מרגישים בנוח להביע את צערם, את רגשותיהם ולשתף עד כמה עצוב להם ללא האח שאיננו עוד.
שיתפתי את א. במה שאני שומעת מתוך דבריו. אמרתי לו שכאשר הוא מאפשר לעצמו להיות מי שהוא, ללא מנגנוני הגנה מדומים, הוא משמש מודל עבור ילדיו. אי לכך הם מרגישים שגם הם יכולים להיות חופשיים להביע את רגשותיהם, את העצב, הכאב והבדידות ואת כל יתר הרגשות. "במקרה שלכם", אמרתי לו, "נראה שהקורונה הצליחה לאחד את המשפחה, זאת לעומת סיפורים רבים ואחרים בהם, הקורונה הצליחה לפרק את הזוגיות, את המשפחה ואת רצף החיים שהיה".
לסיום, חשוב לי לומר כי זו זכות עבורי ללוות אדם שפנה אליי לטיפול ואפשר לי להיות חלק מתהליך ההחלמה שלו. אני שמחה לסייע, לעזור ולתמוך בו כל עוד הוא זקוק לכך.
המאמר פורסם גם כאן »